<h1>עבוה"ק לרשב"א בית מועד שער ראשון</h1>
<h2>דף כז.</h2>
חלת חוצה לארץ אע"פ שאמרו שאוכל ואחר כך מפריש, יש מי שהורה שצריך לשייר קצת יותר מכדי שיעור החלה שהוא מפריש, לפי שצריך להפריש מן המוקף. ויש מגדולי המורים שהורו להקל גם בזה שאין צריך להפריש חלת חוצה לארץ מן המוקף.
לפיכך גלגל עיסה מערב יום טוב וגמר לישתה מערב יום טוב, אין מפריש חלתה ביום טוב ואפילו בחוצה לארץ. אבל אם גלגלה מערב יום טוב וגמר לישתה ביום טוב מפריש חלתה ביום טוב ונותנה לכהן. ואם חלת האור היא מפרישה ומניחה עד הערב, ולא ישרפנה ביום טוב שאין שורפין קדשים ביום טוב. ואם רצה לאפות הכל ביום טוב קודם הפרשתה, אופה ואוכל ולערב מפריש ממנה חלתה, לפי שחלת חוצה לארץ אוכל והולך ואח"כ מפריש. אם כן למה אינו מפריש ביום טוב (אף) בשגמר לישתה [מערב] ביום טוב והלא אין הפרשתה מעכבת ואינו כמתקן שהרי אוכל ואח"כ מפריש, לפי שקריאת שם שלה אוסרת לזרים ונראה כמתקן בהפרשתה. לפיכך ביום טוב של פסח אי אפשר להפריש מן העיסה שהרי באה לידי חימוץ, וכחמץ שלו הוא לעבור עליו בבל יראה שהרי יכול לישאל עליה אף לאחר הפרשתה. ולפיכך אופה ואחר כך מפריש לפי שכל פת ופת ראוי לו לאכול והרי הוא כאופה לעצמו. במקומות שנהגו ליתן חלה לכהן מפריש ואופה ונותן לכהן בין לקטן בין לגדול, ואע"פ שיצאה עליו טומאה מגופו מותר בה והוא שטבל, או אפילו בעוד טומאתו בו שהרי יכול לבטלה ברוב ולאכול בימי טומאתו. ויש מי שהורה להקל ולהפריש חלת חוצה לארץ אף בשלשה מערב יום טוב, שאין נראה זה כמתקן שאין הפרשתה מעכבת, שהרי יכול לאכול ולהפריש לאחר כך כמו שבארנו. חלת חוצה לארץ אע"פ שאמרו שאוכל ואחר כך מפריש, יש מי שהורה שצריך לשייר קצת יותר מכדי שיעור החלה שהוא מפריש, לפי שצריך להפריש מן המוקף. ויש מגדולי המורים שהורו להקל גם בזה שאין צריך להפריש חלת חוצה לארץ מן המוקף.
